חיפושדלג על חיפוש
תוכן העמודדלג על תוכן העמוד
טיהור שפכים
קיימות שתי שיטות עיקריות לטיהור שפכים:
-
טיהור שפכים ע"י אגני חמצון - השפכים הגולמיים מוזרמים לבריכות פתוחות וגדולות המכונות אגני חמצון. החומרים האורגניים שבשפכים מתחמצנים ומתפרקים ע"י מיקרואורגניזמים. אצות שמתרבות באגני החמצון מבצעות פוטוסינתזה ומשחררות חמצן רב הדרוש לפעילות המיקרואורגניזמים המפרקים.
תהליך החמצון והפרוק נמשך מספר ימים או שבועות, בהשפעת אור השמש. בסוף התהליך משמשים השפכים להשקיה של גידולים חקלאיים. תוצרי החמצון וחומרים שאינם מתחמצנים שוקעים על קרקעית אגן החמצון. השכבה אשר מכילה את כל החומרים ששקעו על קרקעית האגן מכונה בוצה.
במקרים רבים מכילה הבוצה חומרים רעילים ומסוכנים. ריחה רע והיא מכילה כמויות גדולות של חיידקים פתוגניים. מדי כמה חודשים מסולקת הבוצה מהאגן (בדרך כלל לים). החיסרון העיקרי של השיטה - קצב חמצון איטי והצורך בשטחי קרקע גדולים לאגני החמצון. -
טיהור שפכים בשיטת הבוצה המשופעלת הכוללת מספר שלבים:
-
טיפול ראשוני - הרחקת המוצקים המרחפים הגסים מהשפכים ע"י סינון ושיקוע באגני שיקוע
-
טיפול שניוני - פירוק החומרים האורגניים, שלא שקעו בטיפול הראשוני, בעזרת בוצה משופעלת, שהיא אוכלוסייה צפופה של חיידקים אירוביים שמפרקים את החומר האורגני בשפכים בעזרת חמצן שמספקים להם מאווררים, או מערבלים גדולים.
-
טיפול שלישוני - הרחקת מרבית המזהמים שהחיידקים אינם מסוגלים לפרק בפירוק ביולוגי. הרחקת המזהמים נעשית ע"י טיפול כימי יקר. בסוף התהליך השלישוני מוחדרים המים לקרקע, עוברים סינון נוסף ע"י גרגרי החול וחודרים למי התהום.
